אח, אחות וסוד

לטעימה לחצו כאן

“תָּרִימוּ לוֹ אֶת הָרַגְלַיִם!” “תִּשְׁפְּכוּ עָלָיו מַיִם!” “תִּקְרְאוּ לְהַצָּלָה!” “הוּא הִתְעַלֵּף!”
וְרַק מִפְּנֵי שֶׁאִמָּא חִנְּכָה אוֹתָנוּ כָּל כָּךְ טוֹב, שֶׁכְּשֶׁמִּישֶׁהוּ לֹא מַרְגִּישׁ טוֹב וּמִתְעַלֵּף לֹא רָצִים לִרְאוֹת מָה קָרָה לוֹ, אֲנִי נִשְׁאָר בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אֲנִי שׁוֹכֵב. מְנַסֶּה לִפְקֹחַ שׁוּב אֶת הָעֵינַיִם.
עַכְשָׁו קַל יוֹתֵר. הָעֲנָפִים מֵהַצְּדָדִים מַפְסִיקִים לְהִסְתּוֹבֵב, אֲבִינֹעַם מְדַבֵּר עִם מְבֻגָּר כָּלְשֶׁהוּ וְאוּרִי בּוֹכֶה לְיָדִי. הוּא יוֹשֵׁב עַל הַמִּדְרָכָה. גַּם זֶה מוּזָר. מֵעָלַי מִתְכּוֹפְפִים עוֹד כַּמָּה פַּרְצוּפִים לֹא מֻכָּרִים שֶׁל נָשִׁים שֶׁדּוֹאֲגוֹת לִי וּמִתְחַשֵּׁק לִי לְהַגִּיד לָהֶן שֶׁיֵּלְכוּ וְשֶׁהַכֹּל בְּסֵדֶר.
“מָה קוֹרֶה, יֶלֶד?” אִישׁ עִם אֲפוּדָה כְּתֻמָּה וְחִיּוּךְ עֲנָק רוֹכֵן אֵלַי, “הִשְׁתַּעְמַמְתָּ יֶלֶד? לָכֵן הִתְעַלַּפְתָּ?”
אָה. אָז מִי שֶׁהִתְעַלֵּף זֶה אֲנִי.
·
לִמְנַחֵם יֵשׁ סוֹד.
סוֹד שֶׁהוּא נָחוּשׁ לְגַלּוֹת.
שְׂרֵפָה שֶׁמְּכַלָּה אֶת הַבַּיִת שֶׁלָּהֶם הוֹרֶסֶת לוֹ אֶת הַתָּכְנִיּוֹת וְהוּא נִשְׁאַר עִם הַסּוֹד הַמֵּעִיק בְּאַשְׁדּוֹד, אֵצֶל דּוֹדָה רִבְקָה וַאֲפִלּוּ בַּדִּירָה הַשְּׂכוּרָה.
יְהוּדִית, אֲחוֹתוֹ, הִיא הַיְּחִידָה הַיּוֹדַעַת אֶת הַסּוֹד, הִיא רוֹצָה לַעֲזֹר, אֲבָל לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ.
וּכְשֶׁמְּנַחֵם וִיהוּדִית מְגַלִּים אֶת הָאֱמֶת, הֵם מְבִינִים שֶׁלֹּא הֵבִינוּ כְּלוּם.