ואם תמצאו

אנשים שכבר מתו לא רוצים הרבה. רק לפגוש כבר את הילד שלהם במקום שבו השאירו אותו ולראות את החיוך חוזר לפניו. אנשים שכבר מתו הם אנשים אחרים בעוד כמה מובנים. אם קיבלת במתנה עוד יום של חיים, למה בעצם שלא תנצל אותו לשנן משניות בעל פה. תמיד עלולים לבוא נחש או בפומה מכיוון לא צפוי, קבוצה אחרת של הסנדרו לומינוסו שתהיה סלחנית פחות. ואם החלומות לעושר עלי אדמות התבדו בכל מקרה, אולי כדאי להשקיע בחלומות מעשים יותר, כדי שכשתגיע למעלה לא תסבול חרפת רעב. נחמי רואה רק את רובי. את פניו הקטנות שיזרחו כשהוא יראה אותם. את השאלות שיהיו לו, את הסיפורים שיספרו לו. רק כאלו שלא יבהילו אותו יותר. "תתפלל שכבר נגיע", היא מתחננת כשרגליה הופכות לבולי עץ נפוחים והיא עדיין לא עוצרת. "אני לא יכולה יותר לחכות. אפילו לא שעה אחת".